החלטה בתיק ע"מ 1250/12

כתב האישום מייחס למשיב שתי עבירות יידוי חפצים. על פי המיוחס לו, הן בתאריך 13.9.11 והן בתאריך 23.9.11 נטל המשיב חלק ביידוי אבנים לעבר כוחות צה"ל.

בית משפט קמא הורה על שחרורו של המשיב בתנאים. נימוקי השחרור היו העובדה כי מידת הסיכון לא הייתה במידת החומרה הגבוהה לאור העובדה כי מטרת יידוי האבנים לא היו כלי רכב נוסעים; המועד שחלף מאז ביצוע העבירות וכן בעובדה כי המשיב התייצב בעצמו לחקירה לאחר שזומן אליה.

התביעה הצבאית טענה בפניי כי אין הצדקה לשחרר את המשיב לנוכח המסוכנות הנשקפת ממעשיו. התביעה הדגישה כי המדובר במי שיידה אבנים בשתי הזדמנויות כך שלא ניתן לומר כי המדובר במעידה חד פעמית. כמו כן ציינה התביעה כי המשיב, אף שהינו קטין, הינו על סף הבגירות וגם בכך יש להתחשב. עוד הוסיפה התביעה כי עובדת התייצבות המשיב לחקירה אינה מצדיקה במקרה זה קביעה כי המסוכנות ממנו פחתה.

סניגורו של המשיב חזר על טיעוניו בערכאה הראשונה, תוך שהוא מדגיש את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, ובעיקר את העובדה כי המשיב התייצב לחקירה לאחר שכוחות צה"ל השאירו זימון בביתו. נטען כי בשילוב של חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, ובהתייצבותו בהתאם לזימון שקיבל, הראה המשיב כי אין נשקפת ממנו מסוכנת רבה, ודאי לא כזו שאין אפשרות לאיינה בתנאים המתאימים.

דיון והכרעה

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה במקרה זה. השאלה העומדת להכרעה הינה האם יש בנסיבות המקרה שלפניי כדי להצדיק חלופת מעצר.

אירועי יידוי האבנים התרחשו לפני קרוב לחצי שנה. שני האירועים היו קרובים זה לזה, והתרחשו בתקופה מדינית רגישה ומלאת מתיחות.

בנוסף, המשיב התייצב לחקירה בהתאם לזימון אותו קיבל. כעולה מחקירתו במשטרה, אביו הביאו לחקירה בעקבות הזימון שהושאר בביתו.

מאידך, אכן המדובר בשני אירועי יידוי אבנים נפרדים, שבוצעו בידי מי שהינו על סף הבגירות, ביחד עם אחרים.

בית משפט קמא ציין כי המדובר במקרה גבולי, ועל כן החליט לבסוף להורות על שחרור בחלופה.

אציין כי אין ספק כי שני האירועים בהם נטל חלק המשיב מלמדים על קיומה של עילת מעצר. עם זאת, דומה כי עובדת התייצבותו של המשיב לחקירה בלוויית אביו מטה את הכף לשחרור. ניתן לראות בכך מעין לקיחת אחריות של האב על בנו, וכבר ציינתי בעבר כי נכונות של גורם בעל השפעה על הקטין להשגיח עליו ועל התנהגותו יכולות להטות את הכף לשחרור (ראו ע"מ  1889/09 התביעה הצבאית נ' פקיה; ע"מ 2558/11 התביעה הצבאית נ' חושיה).

לפיכך, לאחר התלבטות מה, החלטתי שלא לשנות מקביעתו העקרונית של בית משפט קמא שהורה על שחרור בחלופה.

יחד עם זאת, נדמה כי בית המשפט שגה עת קבע תנאי שחרור קלים מדי. מאחר ומדובר בשתי עבירות, ולא באירוע חד פעמי, וכן לנוכח גילו של המשיב, שאמנם הינו קטין אך כאמור בקרוב ימלאו לו 18 שנים, היה מקום לקבוע תנאי שחרור מחמירים יותר.

לפיכך, החלטתי לדחות את ערעור התביעה ככל שזה מכוון כלפי שחרורו של המשיב, אולם החלטתי להחמיר בסכום ההפקדה אותה יידרש להפקיד המשיב. חלף הסכום שנקבע בערכאה הראשונה (3,500 ש"ח) יפקיד המשיב סך של 10,000 ש"ח כתנאי לשחרורו, בנוסף ליתר התנאים שנקבעו בבית משפט קמא.

ניתנה היום, 14 בפברואר 2012, כ"א בשבט התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: